<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן רי"ד</h1>
<h2>דף טו.</h2>
ותשע חנויות (כתובות ט"ו חולין צ"ה) כולן מוכרת בשר שחוטה ואחר מוכרת בשר נבילה ולקח ואינו יודע מאי זו לזה ספיקו אסור, דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי מן התורהא) ובנמצא הלך אחר הרוב ולא גזרינן שמא יקח מן הקבוע של איסור אחרי שהוא מבורר (ש"ע זהו דין תור' אבל חכמים אסרוהו אע"פ שכל השוחטים והמוכרים ישראל) אך אם בא הגוי ונטל לפנינו הוי כלוקח ואם שלא בפנינו הוי כנמצא, ובעלי חיים אמרינן בזבחים (דף ע"ג) דהוי קבוע וגזרינן שמא יקח מן הקבוע אחרי שאינו מבורר (ש"ע אם נתפרשו כולן ביחד ולא נשארו במקומן ובשעת עקירתן פירשו קצתן אותן שפרשו אז מותרין רק שנים האחרונים אסורין) והיינו דוקא באיסורי הנאה או בשביל חומר קדשים. [סמ"ק סימן רי"ד]. א) וכי אמרינן דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ה"מ כשהאיסור הקבוע מבורר אבל בתערובת לא דאם כן לא תמצא איסור בטל ברוב ומיהו לענין תערוב' בעלי חיים דחשיבי ולא בטלי אמרינן בזבחים דחשיב קבוע מדרבנן אעפ"י שאינו מבורר ואפי' היכא דפי' גזרינן שמא יקח מן הקבוע מאחר שאין האיסור מבורר כדמוכח בזבחים פ' התערובת. על העדר שלקח הזאב או הארי אחת מהן והחזירה ונתערבה יש רוצים להתיר כל אחת ואחת לבדה משום ספק ספיקא שמא אינה זו שלקח הארי או הזאב ואם תמצא לומר זו היא שמא ביד שמא בשן ואין דריס' בשן אבל אין להתיר מטעם ביטול ברוב דהא בעלי חיים חשיבי ולא בטלי וליכא למימר נמי נכבישנהו כי היכי דניידי ונימא כל דפריש מרובא קא פריש דהא איכא למגזר שמא יקח מן הקבוע כי ההיא דזבחים פרק התערובות ומיהו בפנים פירש דוקא בקדשים או באיסור הנאה החמירו למגזר שמא יקח מן הקבוע אבל לא בעלמא ומיהו קצת קשה דהא מדמי לענין דין דאיסור ברוביה איתיה, חבית של תרומה להנהו טבעת דלעיל דהוי איסור הנאה אף על גב דתרומה מותרת בהנאה אלמא לא שנא וגם דברי המתירין מטעם ספק ספיקא אין נראה לפי מה שפי' רבינו ברוך וגם בפנים דדברים החשובים שלא להתבטל ברוב אפילו בספק ספיקא אין להתיר לכך נראה לאסור כל העדר מספק עד י"ב חדש לזכרים ולנקבות עד שיתעברו וילדו שיהא גם העיבור לאחר הספק, עכ"ל.
